א+ 100%א-

מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהסגירה

סוסים וכושר גופני

כיצד משפיעה הרכיבה על גוף האדם?


אנשים שאינם רוכבים, לועגים אולי לעצם הרעיון שישיבה על גב סוס נע תביא לשיפור בכושרו של הרוכב. סנדרה רוזנצוויג, מחברת הספר "ספורטיביות לנשים" כותבת שבספורט מסוג רכיבה על סוסים "יש רגעים ספורים וקצרים של פעילות נמרצת, אולם עיקר הדגש הוא על קואורדינציה... ולגבי רבים, דרושה גם מנה גדולה של אומץ".

כל מי שחזר נושף ונושם מרכיבת מכשולי שדה (Cross country) או שהתחיל אימוני רכיבה מחדש, לאחר הפסקה ממושכת, הרגיש היטב את הכאב של יום המחרת בכל שריר בגופו, ויודע שהרוכב הינו הרבה יותר ממשתתף פאסיבי. כל זמן שאתה משקיע מאמץ ולא רק "יושב" על גב הסוס, אתה מפתח שרירים, סיבולת, ובמידה מסוימת גם סיבולת לב-ריאה הנדרשת. תכונות כושר אחרות שנרכשות, על אף שהן פחות מוחשיות, הן: גמישות, קלות התנועה, שיווי משקל וקואורדינציה.

למרות זאת, באופן פרדוקסאלי, ספורט הרכיבה הינו אחד מסוגי הספורט היחידים שבהם, ככל שרמתך גבוהה יותר, כך קטנה באופן יחסי האנרגיה המושקעת על ידי הרוכב, והוא מפיק פחות מבחינה ספורטיבית. רוכב מתחיל משקיע מאמץ ואנרגיה רבים יותר בניסיון להישאר על גב הסוס, וזאת מתוך חוסר שיווי משקל ושימוש בשרירים הלא נכונים.

גם לסוס השפעה על רמת המאמץ הפיזי שרוכבו משקיע בכל אימון. נסה להישאר על גבו של סוס חם מזג, הנוטה להשתולל ולהיבהל מכל רחש, ובמהרה תחוש בשרירים שכלל לא ידעת על קיומם.

כל רוכב יפיק ערך ספורטיבי כלשהו מהרכיבה, ללא קשר לרמת ניסיונו.

 

להלן תמצית מדויקת של תרומת הרכיבה לכושר הגופני:



כוח וגמישות

רכיבה אינה מועילה לפיתוח רגליים חזקות כמו ריצה, היא אינה מתחרה בענפי ספורט כגון שחיה, המפתחת את פלג הגוף העליון. אולם הספורט מועיל לשרירים רבים שאינם מופעלים באופן שוטף בכל פעילות ספורטיבית אחרת.

בנוסף לחיזוק קבוצות שרירים מובחרות, ישיבה זקופה באוכף מאריכה את מבנה הגוף, ובכללו את מערכת הרצועות והגידים. שילוב זה, של חיזוק ומתיחה, מונע תסמונת התכווצות שרירים, הנפוצה בין ספורטאים רבים בענפי ספורט שונים. אופייני הוא שלשריר המתפתח נטייה להתקצר, לאבד מגמישותו וכך להיות מועד לפציעה כתוצאה ממאמץ יתר.

רכיבה, אחרי הכול, אינה בונה שרירים באותה הדרך בהם השרירים נבנים בהרמת משקולות. במקום הוספת נפח שריר לגוף, אימוני רכיבה מתרגלים את השרירים באופן קצבי ועקבי, המכשיר אותם למאמץ ארוך טווח. כתוצאה מכך, מרבית הרוכבים הטובים הם בעלי מבנה גוף דק המעוצב על ידי שרירים מודגשים, אך במידה.

הצורך בכוח וגמישות גם יחד, נראה בפרט ברגלי הרוכב. לדוגמא, שרירי הקרסוליים צריכים להיות חזקים דיים לעמידה בבלימת זעזועים. יחד עם זאת, כוח מופרז גורע מהגמישות הנדרשת לישיבה עמוקה באוכף. אצל רוכבים, שריר הסובך (gastrocnemius) הנמצא בחלקה האחורי של השוק, מפותח מאד. גמישות שריר זה מאפשרת הורדת העקב ללא מאמץ מרוכז. בניגוד לדעה הרווחת, הגורסת ששריר זה אחראי להצמדת שוק הרוכב לבטנו של הסוס, תפקידו האמיתי הינו לפתח כוח רב וסיבולת, המאזנים ומגנים מפני מתיחת-יתר של הקרסול. בנוסף, שריר הסובך (gastrocnemius) ארוך מאפשר לעקב ליפול בטבעיות, והרוכב אינו חייב לשמור על מיקומה הנכון של הרגל התחתונה בכוח, פעולה שעלולה "להקפיא" את השרירים והפרקים במעלה הרגל. המגע ותנועת הרגל התחתונה של הרוכב, מופעלים בעיקר על ידי שרירי הירך.


קבוצת השרירים המופעלת ביותר ברכיבה כוללת:
  • שריר החייטים (Sartorius) נמצא בחלקו החיצוני של הירך, נע באורח לולייני סביב החלק הקדמי של הירך, ומסתיים בצד הפנימי של הרגל התחתונה, מתחת לברך. שריר זה מסובב את הרגל התחתונה לצד הפנימי בברך, ומצמיד את שוק הרוכב לבטן הסוס. תרומתו גם בהטיה של האגן כלפי מטה וקדימה.
  • השריר החצי גידי והשריר החצי קרומי (semitendinosus and semimembranosus) המהווים שני שלישים מתוך קבוצת מיתרי הברך (hamstring) נמצאים לאורך בג הירך. תרומתם מורגשת גם בהבאת רגלו התחתונה של הרוכב בצמוד לסוס. על ידי התנגדות שריר החייטים (Sartorius), בכיווצו ובהגבלת פעילותו, מושגת הטיה של האגן אחורה ומשיכת עצמות ה"ישבן" כלפי מטה.
  • שריר החייטים (Sartorius) השלישי, השריר דו-ראשי (biceps femoris) נמצא מאחורי הירך, מעצם הזנב עד הצד החיצוני של הברך. הוא מסובב את הרגל התחתונה כלפי חוץ ומרחיקה מצד הסוס. בנוסף הוא מושיט עזרה לשני שרירי החייטים הנותרים בפעילותם על האגן.
  • שרירים אלו עובדים "משרה כפולה" מאחר והם מאפשרים לרוכב הפעלה בו-זמנית של השוקיים והישבן כדי להשפיע על הסוס. אגב, רכיבה, בדומה לג'וגינג ורכיבת אופניים, עשויה גם לקצר את שרירי החייטים. נבון יהיה הרוכב, הנותן תשומת לב מיוחדת למתיחת שרירים אלה על מנת לשמור על גמישותם.

בירך ישנו שריר נוסף, היכול למלא תפקיד עיקרי ברכיבה, או לא לבוא לידי ביטוי כלל, בהתחשב באופן הפעלת רגליו של הרוכב. שרירי המקרב(adductors) הנמצאים בצד הפנימי של הרגל העליונה מסוגלים להפעיל תנועת לחיצה חזקה ולהכריח בזאת הצמדת רגלי הרוכב לאוכף. יש רוכבים המנצלים תנועה זו לשמירת ישיבה קלה (ישיבת שתי נקודות) ולהידבקות לאוכף בעת צרה. אולם למחיצה זו, גם חסרון משלה: היא מנטרלת את האגן תוך כדי בלימת תנועות ישבן, עדינות אמנם, אך חיוניות בענפי ספורט כגון דרסז'.

קבוצה נוספת, היכולה להגביל את הישבן ואת הרגליים הינה שרירי העכוז האמצעי ושרירי העכוז הגדול (gluteus medius and gluteus maximus) המסייעים בפתיחה ובסיבוב הירכיים כלפי חוץ. שריר העכוז הגדול, במצב מתיחה, מונע הטיה קדמית של האגן. שריר העכוז האמצעי, הקטן יותר, מסובב את הירכיים פנימה. המאמץ הכרוך בהפעלה יזומה של שרירים אלה, יכול לגרום לאובדן השפעתם של הישבן והרגליים.

שריר הקיבה, השריר הישר(rectus abdominis), הנמשך משטחו הקדמי של עמוד השדרה עד שטחו הפנימי של האגן, מתחבר בראש ה- temur, וביחד עם ה- ilipsoas, הם עוזרים לרוכב לשלוט ביציבה, ובהפעלת האגן. שני השרירים הללו מסייעים ביישור, נענוע ותגבור כוח הגב לחצאי עצירה (half-halts) ולתמרונים אחרים. הם מסייעים גם לנענוע האגן אחורנית. לא לחיזוק השרירים אלה בלבד עוזרת הרכיבה, אלא גם לתגבור גמישותם, כתוצאה מתנועה מתמדת של האגן והגב. מאחר ומרכז הכובד של הרוכב נמצא באזור המופקד בידי שרירים אלה, כך חולשה בהם תתפרש כחלול-גב (swayback).

מטבע הדברים, חלקו העליון של גוף הרוכב מופעל פחות בזמן הרכיבה. שריר הגב והכתף הרחבים, במיוחד ה- rhomboids, ממלאים תפקיד ביישור הגב העליון וייצוב עמוד השדרה ובית החזה. אגב, רכיבה לא נכונה, תגביר את כאביו של הסובל מכאבי גב. מאידך, אמנות הרכיבה, בביצוע נכון, עשויה לרפא בעיות גב הודות לאופיין המרגיע והקצבי של תנועותיה.

קרוב לוודאי שזרועותיך וידיך יקבלו את מנת פעילותן הספורטיבית היומית מניקוי אורוות, סחיבת משאות כבדים והברשת הסוס, יותר מהבילוי באוכף. כמובן, אם הסוס אוהב למשוך, ייתכן ותיגרר למשחקי כוח. התחושה שזרועותיך נתלשות ממקומן תורמת פלאים לפתח שרירי הזרוע התלת ראשי, שריר הדלתא והשרירים הרחבים בגב (tricep, deltoid and latissimus dorsi) חזקים


שריפת קלוריות

אפילו השקעת זיעה רבה, תוך כדי רכיבה מואצת, לא תוסיף תרומה ניכרת לכושר הקרדיו-וסקולרי. תרומה זאת לא דומה כלל לתרומתם של תרגילים אירוביים, דוגמת ריצה או רכיבת אופניים. הסיבה לכך פשוטה ביותר: שיפור בפעילות לב-ריאה מתרחש כאשר הלב פועם בכ- 70% מקצבו המרבי (סכום השווה ל-220 פעימות בדקה, פחות מספר שנותיך), בזמן אופטימאלי של לפחות 30 דקות. הגשמת הישג כזה קשה במיוחד כאשר הרוכב חרד גם למצבו וכושרו של סוסו.

הרכיבה, אם כן, תורמת רק במעט לסיבולת לב-ריאה, אך יחד עם זאת, מערכת זרימת הדם חייבת להיות תקינה כדי להגיע לביצועים מעולים. בזמן עבודה, גופך זקוק לכמות שיא של חמצן הנישא על ידי הדם.

הבשורה הטובה היא, שבזמן שריפת חמצן, גוף האדם שורף גם קלוריות. רכיבה איטית (הליכה) צורכת כ-120-240 קלוריות לשעה, כמות הגדולה בהרבה מ- 30 הקלוריות הנשרפות בשעה, כתוצאה מישיבה סתמית בכסא.

עבודה בטרוט צורכת 240-420 קלוריות לשעה, לפי יכולתו של הרוכב, וסוג האימון המבוצע. דהירה, בדומה לפעילות אירובית, תשרוף עד 480 קלוריות לשעה.

ערכי הרכיבה הגבוהים ביותר נמצאים דווקא בתרומות מוחשיות פחות: המתחרה היחיד לשיפור שיווי משקל הינו סקי במורד ההר, דרישות הרכיבה לישיבה נכונה וגבוהה עשויות לסייע לשיפור היציבה הגרועה ביותר. מיותר לציין את היתרונות הרגשיים, הנובעים מרעות עם סוס.

יש להניח שזה אינו צירוף מקרים, שהרכיבה לעיתים הינה הטיפול הנבחר לסובלים מליקויים פיזיים ורגשיים. התנועה הקצבית תורמת רבות לקואורדינציה, טונוס השרירים, גמישות, עמידה ושיווי משקל, תוך כדי שיפור דימוי עצמי גופני, ובטחון עצמי של הרוכב, כולל יכולתו ליצור תקשורת עם הסוס.

עלינו להודות שמקצועות הרכיבה אינם נותנים את אותם הפירות הגופניים, הנמדדים בענפי ספורט אחרים. אבל מי בינינו היה מוכן להחליף שעה קלה באוכף, עם סוס ידידנו הנערץ, לטובת התעמלות בעזרת סרטי וידאו או זוג משקולות.